פאולנר אוקטוברפסט ביר- קצר וקולע.

בשנת 1810 חגגו בעיר מינכן את נישואיהם של הנסיך הבאוורי לודוויג (שם קצר) והנסיכה תרזה פון סקס- הילדבורגהאוזן (שם ארוך).
לחגיגה הובאו כמויות אדירות של בירה מקומית, שנחשבה לאיכותית יותר מהבירה שבושלה כל אותה שנה.
חגיגות החתונה נמשכו ונמשכו- 16 ימים.
לאחר שנה, החליט הזוג הצעיר לציין את יום נישואיו הראשון בחזרה על אותה חגיגה- ובלגימת אגם קטן של בירה על ידי החוגגים.
מאז ועד היום מתקיים הפסטיבל, בשדה מחוץ לעיר הנקרא על שמה של תרזה.
פסטיבל האוקטוברפסט נחשב לגדול פסטיבלי הבירה בעולם, עם נוכחות של למעלה משישה מליון חוגגים בכל שנה.
כמיטב המסורת, הבירות היחידות הנמזגות בפסטיבל מבושלות במבשלות הדגל המקומיות, כאשר לרובן גם בירות מיוחדות לרגל האוקטוברפסט.
אך גם כשמדובר על יותר משמונה מליון ליטרים של בירה, אין כמו הלגימה הראשונה, אותה שותה ראש העיר בקריאת "O'zapft is!"- בירה מהחבית! (בבווארית)

בחגיגת האוקטוברפסט המקורית, חגגו המקומיים עם בירות מרצן שעברו יישון, ונחשבו למצויינות.
לרוע המזל, כשהתקרבו החגיגות בשנה הבאה, גילו כי המלאי כבר חוסל, ולכן התחילו לבשל מתכונים ייחודיים לאוקטוברפסט.
בירות האוקטוברפסט יהיו בדרך כלל זהובות, בעלות אחוז אלכוהול גבוה, ומתוקות יחסית.

אליי הגיע ממינכן מארז מתנה של פאולנר- כוס לאגר (ליטר) ופחית ליטר של אוקטוברפסט ביר- שם קצר וקולע.
הבירה, שמבושלת כמובן לפי חוק הטוהר הבווארי, היא בירה מסוג לאגר בעלת תכולת אלכוהול מעט גבוהה יותר- שישה אחוז. אחרי הכל… יש עוד מטרה לאוקטוברפסט. אתם יודעים- כמה אתה מוציא, וכמה נכנס- חישוב קצר, וקולע.

הבירה זהובה וצלולה, עם ראש קצף שמנמן ובוהק, ומספקת מראה קלאסי שמכניס אותך לאווירה.
הגיזוז עדין יותר מהלאגר הממוצע (גולדסטאובורג). מבחינת הטעם- בשניה הראשונה מרגישים מרירות, אך ברגע שהבירה מתיישבת בפה- הטעם מתחלף מהר מאוד למתיקות לתתית. העניין הוא שיש תחושה שהטעמים האלה דהו איכשהו.
מה זאת אומרת? הטעמים עדינים מאוד, ולא נשארים לאורך זמן. כל לגימה מציינת את הטעם, ונעלמת. קצרה.. וקולעת.
גם הסיומת הלתתית המתקתקה נשארת רק למספר שניות, ונעלמת. תכונה שיכולה להיות לא רעה לבירה ששותים ליד מאכל עם טעם דומיננטי מאוד, כדי לנקות את הפה.

קלילות – 3, מהבירות שרואים אנשים עושים איתן ״ג׳אג! ג׳אג! ג׳אג!״

גיזוז – 4, לא אלים, מספיק.

אלכוהול- 4, למרות שהיא 6%, הוא לא מאוד מורגש.

כשות – 2. תחושה מהירה ורגעית בזמן הלגימה.

סה"כ ציון כללי 4.5. בירה נחמדה, לא יותר, שמתאימה לרוח הפסטיבל. למי שרוצה לטעום את הבירה הזו השנה, אני יכול להמליץ להגיע ברביעי חמישי של חול המועד סוכות לבירגארדן של פאולנר במתחם התחנה בתל אביב.
בנוסף, ראיתי אותה בתפריט האוקטוברפסט של פורטר אנד סאנס בתל אביב.

O'zapft is!
יוחאי

1906 רזרבה אספסיאל, אסטרייה גליציה – אולה!

קצת רקע:

בסוף המאה ה19, כשחזר ממקסיקו, הקים חוזה ריברה קורל את המפעל "לה אסטרייה דה גליציה" (La Estrella De Galicia), שבה ייצר בירה וקרח. שילוב מוזר שכזה. המבשלה הוקמה בשנת 1906 (ומפה גם לקוח שמה של הבירה), בעיר קורוניה שבספרד. מאז ועד היום היא מנוהלת על ידי משפחת ריברה, במשך 4 דורות שלמים. כיום המפעל עוסק גם בייצור מים מינרלים, ברנדי, סיידר, יין ועוד. כמו כן המבשלה נותנת חסות לקבוצת כדורסל, להרכבים מוזיקליים שונים ולמכוניות מרוץ, והיא בין מבשלות הבירה הגדולות בספרד.

החברה מייצרת מספר מותגים של בירה, הכוללים את אסטרייה גליציה ספיישל, אסטרייה גליציה 0%, אסטרייה גליציה פילזנר, אסטרייה גליציה שנדי, וכמובן אסטרייה גליציה 1906 רזרבה אספסיאל.

סגנון הבירה:

1906 רזרבה אספסיאל היא לאגר עשירה וזהובה מאוד שנקראת על שם השנה שבה הוקמה המבשלה, והיא בעלת 6.5% אלכוהול . ייחודה של הבירה ע"פ המבשלה היא שבהכנה משתמשים בכמות כפולה של לתת קלוי, ובתערובת מיוחדת של כשות על מנת להגיע לטעם שלה. פירוט נוסף על הסגנון תוכלו למצוא במילון המושגים שלנו.

הבירה עצמה:

הבקבוק של הבירה הוא בהחלט מיוחד ויפה, ונותן הרגשה של בקבוק ישן-נושן, מה שמדגיש יותר את שמה של הבירה (1906). צבעה של הבירה בהחלט זהב עמוק כמו שמבטיחים, צבע בהחלט יפה והולם לבירה מהסוג הנ"ל. לדעתי מה שמיוחד בבירה הזאת היא שהספרדים הוסיפו לה תירס. במרכיבים על הבירה רשום שיש בה תירס. אם הבירה הייתה מיוצרת בגרמניה, כמה ראשים היו נכרתים. הדבר הראשון שמרגישים בעת טעימה הוא הגיזוז של הבירה. רק כאשר מתרגלים לפצפוץ הגזים בפה נין להבחין בטעם משולב של לתת עם תירס, כאשר יש עקצוץ כשותי בסוף הלגימה. בנוסף, ובאופן די מפתיע, האלכוהול מורגש בצורה די רצינית, מה שבדרך כלל לא מאפיין לאגרים רגילים. ייתכן שזה נובע עקב אחוז האלכוהול בבירה, שהוא גבוה ביחס ללאגרים אחרים (כ-1.5% יותר).

מבחן טעימה:

קלילות – 6.5, בהחלט קלילה.

גיזוז – 8, יותר מידי לטעמי.

אלכוהול – 7, בהחלט הרבה יותר מידי.

כשות – 5, לא מפריע להנות מהבירה.

בסה"כ ניתן להגיד שזוהי לאגר מודגשת וקיצונית, ואני נותן לה ציון כללי של 6. אם תינתן לי האפשרות לבחור בינה לבין גולדסטאר, ייתכן מאוד שהייתי מנסה שליש של 1906 רזרבה אספסיאל.

לחיים,

שחף.

שפאטן מינכנר – הגרמנים והחוקים שלהם

Whiskey and Beer are a man's worst enemies… but the man that runs away from his enemies is a coward!"

–Zeca Pagodinho

רקע:

שפאטן מינכנר הל (או Spaten Munchnr hell) מיוצרת במבשלת שפאטן-פראנסיסקאנר במינכן שבגרמניה. המבשלה הוקמה כנראה בשנת 1397 (אין יודעים שנה מדויקת, אך זהו האזכור הראשון למבשלה במסמך מיסים כלשהו במינכן). עד 1854 הבעלים של המבשלה התחלפו הרבה, עד שהמבשלה עברה למקום בו היא יושבת עד היום. ב1909 התחילה המבשלה לייצא בירות לצפון אמריקה, וב1922 התאחדו שפאטן ופרנסיסקאנר (מותג בירה גרמני מפורסם נוסף) למבשלה אחת שמייצרת עד היום את שני המותגים. יותר מאוחר החברה נקנתה ע"י אנהייזר בוש הבלגית. שפאטן בגרמנית משמעותו יעה או את חפירה, ואכן סמל המבשלה כמעט מאז ומתמיד היה את חפירה בו משתמשים ללתת.

עובדה מעניינת: שפאטן היא הבירה הראשונה שנמזגת בכל אוקטוברפסט – אירוע הבירה הגדול בעולם המתקיים בגרמניה.

סגנון הבירה:

הבירה היא לאגר פשוט ורגיל. לאגר נעשה בתסיסה תחתית בטמפרטורות נמוכות, והוא בעל טעם מריר יותר מבירות מסוג אייל. פרטים נוספים תוכלו למצוא במילון המושגים שלנו (לחצו כאן)

הבירה עצמה:

זוהי בירת לאגר בהירה (מאוד) שעומדת בכל הסטנדרטים הדרושים לבירת לאגר, וכמובן גם מיוצרת לפי חוק טוהר הבירה הגרמני מ1516. הבירה קלילה מאוד ובעלת טעם וארומה חזקים של לתת. לבירה גוף בהיר מאוד עם מעט קצף לבן. השלוק מעט מריר, והסיומת קרמלית מאוד, שממלאת את חלל הפה ונשארת לאורך זמן. מעבר לעובדה שהבירה הזאת קצת מוגזת מידי לטעמי, היא בירת לאגר רגילה שמגיעה מגרמניה – בירת הלאגרים.

מבחן הטעימה:

בהירות – 8.5, הבירה השנייה הכי בהירה שאני מכיר מיד אחרי קורונה.

גיזוז – 7.5, יותר מידי לטעמי.

קלילות – 8, מאוד קלילה וניתן לשתות ממנה הרבה ולאורך זמן.

כשות – 4, מרגישים מעט תוך כדי לגימה, לא יותר מידי.

לסיכום, אני נותן לבירה ציון כללי 5. אם מכוונים ללאגר פשוט וממוצע בלי להסתבך יותר מידי אך לא רוצים את הפשוטים והרגילים כמו קרלסברג, זו הבירה בשבילכם. אם היו נותנים לי לבחור בין שפאטן לגולדסטאר, הייתי לוקח גולדסטאר, כי יש בה משהו שאין בשפאטן. אולי הישראליות.

לחיים,

שחף.

סמואל אדאמס דאבל בוק

"כשקראתי על הנזקים של שתיה מופרזת, החלטתי להפסיק לקרוא."

– הני יאנגמן

רקע:

ראשית הסיפור בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-19.
לואיס קוך, סבי סבו של ג'ים קוך, שכלל מתכון בווארי וותיק שהגיע עם המשפחה מהיבשת הישנה והחל לייצר בירה עשירה, מלאת גוף וארומות במבשלתו בסנט לואיס, מיזורי.
זה היה המתכון האהוב עליו והמוצלח ביותר שלו.

המתכון עבר בירושה בין דורות של מבשלים שבישלו סדרות של בירה איכותית, ארומטית ומלאת טעמים. עם השנים הביקוש לבירות איכות שכאלה דעך ומאידך גבר הלחץ לייצר בירות זולות, פשוטות ומהירות יותר. המתכון אופסן בעליית הגג. באמצע המאה ה-20, צ'ארלס קוך – אביו של ג'ים, דור חמישי למבשלים, נאלץ לסגור את המבשלה המשפחתית בשל חוסר ביקוש לבירות מעין אלו. הענקים עתירי תקציבי הפרסום שטפו את אמריקה עם בירה זולה, מימית ודלוחה. אלו היו בירות חסרות נוכחות, חסרות ארומות, חסרות מורכבות וחסרות צבע. המתכון והבירה האיכותית ההיא, נשכחו. ג'ים השלים את לימודיו ופצח בקריירה מבטיחה של יעוץ ניהולי. מסורת בת 150 שנה של בישול בירה נשברה בדור השישי.

ב-1984, מצא ג'ים קוך במקרה בעליית הגג של צ'ארלס קוך אוצר. אוסף מתכונים עתיק בן למעלה מ-100 שנים. ג'ים שתמיד אהב בירה הרגיש שהוא נעור משינה עמוקה, ובעוד שהשוק האמריקאי נכבש על ידי בירות הלייט למניהן, החליט ג'ים שהגיע הזמן למהפיכה.
באביב של אותה שנה החליט ג'ים לנסות את המתכון המשפחתי העתיק. הוא קנה ציוד בישול בסיסי ובמטבח ביתו יצר את מחזור היצור הראשון שלו. ג'ים בכבודו ובעצמו כיתת רגלים בין הברים של בוסטון בניסיון לשכנע אותם לתת לבירה שלו הזדמנות.

המאמצים והפנטיות החלו להשתלם. הבירה זכתה לקהל מעריצים נאמן שהלך וגדל במהירות. סמואל אדמס הגדירה בארצות הברית קטגוריה חדשה – בירות בוטיק או בירות בעבודת יד (קראפט) העסק גדל במהירות. ועמו גבר הצורך בחומרי גלם איכותיים.
ג'ים הבין שבאיכות חומרי הגלם טמון כוחה של הבירה שלו. זה הגורם המבדל אותו מיצרני הבירה הענקיים.
הוא החליט לא לחסוך במשאבים והתעקש לבחור לתת מהשעורה האיכותית ביותר. עד היום, הוא נוסע מדי שנה בעצמו לבוואריה לבחור את זני כשות האצילים שמשמשים את סמואל אדמס ובוחר אותם בעצמו.

ההצלחה המהירה והאיכות הבלתי מתפשרת עוררו השראה ועודדו אלפי חובבי בירה בכל ארצות הברית. בשנים הבאות החלה גאות חסרת תקדים בקטגוריה של בירות הבוטיק ו-10 שנים בלבד לאחר היווסדה של בוסטון ביר קומפני – מאות מבשלות בוטיק, מבשלות ביתיות וברו-פאב'ס שטפו את כל ארה"ב עם בירה איכותית, מעניינת ומעוררת השראה. כיום מיוצאת סמואל אדמס למדינות בכל רחבי העולם.

(המידע על המבשלה נלקח מהאתר הישראלי של סמואל אדאמס).

סגנון הבירה:

בוק היא בירה כהה, עשירה בלתת היוצר את אחוז האלכוהול הגבוה שבה, 6 עד 7 אחוז, מרירות הכשות אינה דומיננטית ומצויה במינון מתאים על מנת לאזן את מתיקות הלתת הרבה שבבירה.

אחותה של הבוק, הדופלבוק, היא וריאציה עם אחוזי אלכוהול גבוהים יותר, מעל 7 אחוז. חוזק אלכוהולי זה מושג על ידי שימוש גדול יותר בלתת ואכן הארומה של הדופלבוק מזכירה מאוד לחם כהה, הטעם מאלטי חזק עם עקבות לתת קלוי, שזיפים ופירות כהים אחרים. בירה המתאימה מאוד לימי החורף הקרים (נלקח מאלכופדיה). תחילתו של סוג זה של בירה הוא במאה ה18. נזירים איטלקים שישבו במזנר סן פרנסיסקוס בפאולה, בוואריה ייצרו את הבירה בימי הצום הרבים, שבהם היה מותר לשתות אבל לא לאכול.

הבירה עצמה:

הבירה נמזגת סמיכה טיפה עם ראש קצף זהוב ויפה למראה שנעלם לאחר כמה רגעים. הבירה משחררת ריחות מתוקים של קרמל, שעושים חשק לשתות אותה. ציבעה של הבירה חום והיא מעורפלת לגמרי. המתיקות ממשיכה לתוך השלוק הראשון , שעם הזמן הופך למריר ומותיר אחריו טעם לוואי קרמלי ונעים. הבירה נעימה מאוד לשתיה ככל (אולי גם בגלל שהיא מחממת אותך מבפנים בדרכה למטה), ולמרות הכבדות היחסית שלה היא ניתנת לשתיה מאוד. ז"א אפילו אחרי כמה שלוקים מכובדים, לא הרגשתי כבידות או תחושה שהבירה היא יותר מדי משהו (מתוקה, כבדה, מוגזת) , ויכולתי להמשיך לשתות אותה בכיף. בקשר לגיזוז שלה היא נורא נעימה, הגיזוז שלה (כמו בהרבה בירות עם אחוז מאוד גבוה של אלכוהול וסמיכות גבוהה) הוא עדין מאוד, ובעצם עושה את העבודה שלו בלי לעשות יותר מדי רעשים. האלכוהול מורגש טיפה לאורך השלוק בדמות החריפות הנעימה שעולה לאף והחמימות שמטיילת במורד הסרעפת. בסה"כ זו בירה נעימה מאוד לשתיה בעלת טעמים מתקתקים מאוד, סגנון שאני מאוד מחבב.

מבחן הטעימה:

קלילות 5

מוגזות 3

כמה אלכוהול מורגש 6

ציון כללי 8.5

סה"כ הבירה ממש טובה. מתיקות גדולה, עם אלכוהול ששוטף את הגוף בחום בדיוק כמו שהייתי מצפה מדאבלבוק. בהחלט הייתי שותה אותה במקום גולדסטאר.

ג'מס דארק לאגר, הקבנוס כלול במחיר?

בירה היא ההוכחה שאלוהים אוהב אותנו ורוצה שנהיה מאושרים" (בנג'מין פרנקלין)

רקע:

על מבשלת ג'מס תוכלו לקרוא בכתבה הקודמת שלנו על הבירה ג'מס 88 שיוחאי כתב.

סגנון הבירה:

הבירה היא בירת לאגר גרמנית .

משמעות המילה לאגר בגרמנית היא לאחסן. בירות הלאגר מתאפיינות בתסיסה תחתית, בתנאי קירור. הבירות המיוצרות מהסתעפויות משפחת הלאגר מהוות את מרבית הבירות המיוצרות בעולם. בירה מרירה יותר מהאייל, ונחשבת למרווה יותר. (נלקחת מהעמוד "יש לי מושג- מילון מושגים").

הבירה עצמה:

בלגימה הראשונה שלקחתי ישר נזכרתי בטעם הקבנוס שאני אוכל בפעילויות. השאלה שעלתה לי היא המצחיקה מן הפרסומת "אוהבים נקניקיות?" לאחר הלגימה הרגשתי בפה טעם מר עם נגיעות בשר מעושן, וככל שהמשכתי לשתות הטעם נשאר זהה. הטעם שלה מעניין ללא כל ספק אך הוא בעיקר לאוהבי בשר, הבירה יושבת טוב ליד מאכלי בשר כבדים כמו סטייק או המבורגר. צבע הבירה כהה כמו השם שלה, דארק לאגר, וצלול מאוד, בניגוד להרבה מאוד בירות בוטיק ישראליות (איילים) שהן לא מסוננות, הבירה הזו, כמו רוב הלאגרים מסוננת. הבירה עצמה בעלת 5.3 אחוז אלכוהול ומומלצת להגשה בטמפ' 5-8 מעלות. בטמפ' הזו מרגישים את כל הטעמים של הלאגר. המבשלה אומרת שהבירה מלווה בטעמי קרמל קלים, מרגישים אותם רק אחרי כמה דקות שהבירה בפה והלגימות מוחקות את הטעם מהפה. ראש הקצף הגדול שנוצר במזיגה שומר על טעמה של הבירה והקצף טעים גם כן הוא, בדיוק כמו בלאגרים שטעמנו (לדוגמה גולדסטאר).

בשורה תחתונה- בירה חביבה מאוד בעלת טעם בשרני מאוד, מומלצת לשתיה בקרבת בשר משובח .

מבחן הטעימה:

קלילות- 5, בירה לא קלילה אך לא כבדה, מקום טוב באמצע כמו שאומרים.

רמת תסיסה- 8 בירה בעלות רמת תסיסה גבוהה מהרגיל ולא כולם יתחברו אליה.

אלכוהול: 5 , מרגישים אותו, יודעים שהוא שם, וטוב שכך.

בסך הכל הבירה קיבלה ממני ציון 6.5, בירה נחמדה מאוד ואם יציעו לי אותה בהחלט שאני אקח ואשתה.

גולדסטאר או ג'מס דארק לאגר? הדארק לאגר שלי, זה גולדסטאר.

שלכם,

רן