האתר החדש עלה לאוויר

בשעה טובה, אנחנו שמחים להשיק את האתר החדש שלנו.
האתר נמצא בכתובת הנוכחית- ואם אתם עדיין רואים את האתר הישן- זה רק עניין של זמן.
כדבר שלא בשליטנו- יש לתת לשרתים זמן להתעדכן, וזה קורה לאט.

מקווים שתצפו באתר החדש ממש בקרוב!
צוות בירבלוג.

פאולנר אוקטוברפסט ביר- קצר וקולע.

בשנת 1810 חגגו בעיר מינכן את נישואיהם של הנסיך הבאוורי לודוויג (שם קצר) והנסיכה תרזה פון סקס- הילדבורגהאוזן (שם ארוך).
לחגיגה הובאו כמויות אדירות של בירה מקומית, שנחשבה לאיכותית יותר מהבירה שבושלה כל אותה שנה.
חגיגות החתונה נמשכו ונמשכו- 16 ימים.
לאחר שנה, החליט הזוג הצעיר לציין את יום נישואיו הראשון בחזרה על אותה חגיגה- ובלגימת אגם קטן של בירה על ידי החוגגים.
מאז ועד היום מתקיים הפסטיבל, בשדה מחוץ לעיר הנקרא על שמה של תרזה.
פסטיבל האוקטוברפסט נחשב לגדול פסטיבלי הבירה בעולם, עם נוכחות של למעלה משישה מליון חוגגים בכל שנה.
כמיטב המסורת, הבירות היחידות הנמזגות בפסטיבל מבושלות במבשלות הדגל המקומיות, כאשר לרובן גם בירות מיוחדות לרגל האוקטוברפסט.
אך גם כשמדובר על יותר משמונה מליון ליטרים של בירה, אין כמו הלגימה הראשונה, אותה שותה ראש העיר בקריאת "O'zapft is!"- בירה מהחבית! (בבווארית)

בחגיגת האוקטוברפסט המקורית, חגגו המקומיים עם בירות מרצן שעברו יישון, ונחשבו למצויינות.
לרוע המזל, כשהתקרבו החגיגות בשנה הבאה, גילו כי המלאי כבר חוסל, ולכן התחילו לבשל מתכונים ייחודיים לאוקטוברפסט.
בירות האוקטוברפסט יהיו בדרך כלל זהובות, בעלות אחוז אלכוהול גבוה, ומתוקות יחסית.

אליי הגיע ממינכן מארז מתנה של פאולנר- כוס לאגר (ליטר) ופחית ליטר של אוקטוברפסט ביר- שם קצר וקולע.
הבירה, שמבושלת כמובן לפי חוק הטוהר הבווארי, היא בירה מסוג לאגר בעלת תכולת אלכוהול מעט גבוהה יותר- שישה אחוז. אחרי הכל… יש עוד מטרה לאוקטוברפסט. אתם יודעים- כמה אתה מוציא, וכמה נכנס- חישוב קצר, וקולע.

הבירה זהובה וצלולה, עם ראש קצף שמנמן ובוהק, ומספקת מראה קלאסי שמכניס אותך לאווירה.
הגיזוז עדין יותר מהלאגר הממוצע (גולדסטאובורג). מבחינת הטעם- בשניה הראשונה מרגישים מרירות, אך ברגע שהבירה מתיישבת בפה- הטעם מתחלף מהר מאוד למתיקות לתתית. העניין הוא שיש תחושה שהטעמים האלה דהו איכשהו.
מה זאת אומרת? הטעמים עדינים מאוד, ולא נשארים לאורך זמן. כל לגימה מציינת את הטעם, ונעלמת. קצרה.. וקולעת.
גם הסיומת הלתתית המתקתקה נשארת רק למספר שניות, ונעלמת. תכונה שיכולה להיות לא רעה לבירה ששותים ליד מאכל עם טעם דומיננטי מאוד, כדי לנקות את הפה.

קלילות – 3, מהבירות שרואים אנשים עושים איתן ״ג׳אג! ג׳אג! ג׳אג!״

גיזוז – 4, לא אלים, מספיק.

אלכוהול- 4, למרות שהיא 6%, הוא לא מאוד מורגש.

כשות – 2. תחושה מהירה ורגעית בזמן הלגימה.

סה"כ ציון כללי 4.5. בירה נחמדה, לא יותר, שמתאימה לרוח הפסטיבל. למי שרוצה לטעום את הבירה הזו השנה, אני יכול להמליץ להגיע ברביעי חמישי של חול המועד סוכות לבירגארדן של פאולנר במתחם התחנה בתל אביב.
בנוסף, ראיתי אותה בתפריט האוקטוברפסט של פורטר אנד סאנס בתל אביב.

O'zapft is!
יוחאי

חג סוכות שמח!

באלו על סטרואידים- גריזלי; הדובים

בזמן האחרון יוצא לי לשתות ולהתקל במספר לא מבוטל של בירות מסוג IPA, עקב האופנתיות הרבה שנדמה שהן זוכות לה בארץ. אני חייב לומר, כפי שכתבתי פעמים רבות, שזהו לא הסגנון הקלאסי שלי, ולא הסטייל שהתרגלתי לאהוב. אך אט- אט, כטעם נרכש, אני מתחיל להתרגל.
יש משהו במשחק הזה בין מתיקות רגעית למרירות ולכשותיות הרבות שמגיעות מיד אחריהן, לתחושת העפיצות שמרחפת בחלל הפה.
משהו שהופך את הבירות האלה למתאימות לאקלים הארץ ישראלי. ממש כמו שהתאימו בימי הקולוניאליזם לאקלים הממלכה הבריטית (בחלק החם והמתובל יותר שלה).

שלא כמוני, יש גם אנשים שמאוד אוהבים את הסגנון. וחלק מהם הם החברים במבשלת הדובים.
ומה יקרה, שואלים שם, אם נכפיל את הכל? אם ניקח את ה-IPA המוכר, ופשוט נגדיל אותו מאוד? למזלי- הספקתי לבדוק, כי הגריזלי- דאבל IPA- נגמרה מהר.

דאבל IPA

הגריזלי היא בירה גדולה. גדולה ונושכת. ככה כתוב על התווית האחורית.

ב'בירה גדולה' מתכוונים הדובים לבירה שאפשר לקרוא לה מוקצנת- אחוז אלכוהולי גבוה, טעמים מוחלטים- הכל חזק וברור.

אם הדובים משתמשים בכל מקרה בכמויות כשות גדולות, בגריזלי הן הוכפלו- על מנת לספק טעם מר מאוד וכשותי ביותר, עם ארומות משגעות ורעננות המתפרצות מהמשקה.
אבל איך מאזנים הר קטן של כשות שנכנס לתוך הבירה ואיך מכפילים את כמות האלכוהול? פשוט מאוד- ממשיכים באותו ראש ומכפילים את כמות הלתת. שתי ציפורים במכה אחת (ולא המכה הראשונה).
בהקשר הזה כבר צריך להכנס להסבר הבישולי, כמו שהסביר לי דגן, המבשל:

השמרים, בתהליך התסיסה, יכולים לסנתז רק כמות מסויימת של סוכר שמקורו בדגן- לאלכוהול. נניח, לצורך ההסבר, שמדובר על 80%.
אם נכפיל את כמות הלתת, השמרים עדיין יסנתזו 80%, מכמות גדולה יותר של סוכר. מה שאומר שהשגנו כמות אלכוהול גבוהה יותר, אבל גם נשארנו עם 20% של סוכר לא מסונתז, שנשאר מתוק- וממתיק לנו את המשקה.
אז כן- אנחנו רוצים להמתיק קצת, כדי לאזן את הכשות, אבל לא בצורה דרסטית. אז איך בכל זאת?
מה שעושים, וכך גם נהגו במבשלת הדובים- מגדילים את כמות הלתת, אך לא מכפילים אותה, ומוסיפים קצת סוכר רגיל- גלוקוז שמסונתז במלואו לאלכוהול. ככה אנחנו יכולים להגיע לכמות אלכוהול גדולה יותר, מבלי להישאר עם המון סוכר שלא הומר.

ובאמת, הגריזלי מתאפיינת בטעמי לתת מורגשים ביותר, ובגוף בינוני- לא קליל ודליל, ולא כבד ומשביע.
עבורי, הלגימה הראשונה הייתה דומה לנחילי הצבאות העצומים שאפשר לראות בסרטים כמו שר הטבעות- מתקפת כשות אדירה שלא ציפיתי לה כלל ועיקר. אחרי ההלם הראשוני אפשר להמשיך לשתות בכיף.

הגריזלי נמכרה גם מהחבית בשטרן 1 בפלורנטין (אחד המקומות האהובים עלי, ובר הבית שלי בשנת המכינה), אך אזלה ונגמרה מהעולם זה מכבר. למרות שאני בטוח שיש אי שם ביער סטאש ששייך לדגן.

ארומה- 6. המון ניחוחות מרעננים.
כשותיות- 10. אף פעם לא טעמתי בירה כזו כשותית.
גוף- 5. בינוני ומאוזן.
אלכוהול- 7. מורגש מאוד בתחושה, לא מאוד בטעם.
גיזוז- 5. בינוני ועדין, מתאים לסגנון.

ציון כללי- 6 ולאוהבי IPA כבדים- הרבה יותר.

לרוויה,
יוחאי

פסטיבל הקבע- ביר מרקט, נמל יפו

I have a DREAM
חנות קטנה שכולה בירה. חנות שעל מדפיה – עשרות רבות של בקבוקים. בכל הצבעים ובכל הטעמים. מקום שאפשר להסתובב בו ולחפש בירות שמעולם לא פגשתי. מקום שאפשר לעצור בו, לבקש מהאיש שמאחורי הבר כוס בירה קרה (ולדעת שהולכת לבוא הפתעה, כי בכל יום מתחלפות הבירות מהברז). מן באסטה משוגעת של בירה. עדיף, אפילו עם ריח של ים באויר ויציאה אל ספסל ממנו רואים את השמש שוקעת.
כן. I have a dream…

טעם של עוד

זה היה פוסט קצר ותמים לכאורה שרותם בר אילן, ממבשלת העם- הדובים כתב בפייסבוק בשישי לספטמבר.
אתמול, ב-13 לספטמבר, זכינו לראות את החלום הזה חי ובועט.
ככה, בזכות הרצון של אנשים שאכפת להם מתרבות הבירה בארץ, שרוצים לקדם, לתת במה ולהפגין- נפתחה ה"ביר- מרקט"- בסטה רק של בירה בנמל יפו.

המקום הקטנטן עמוס ומרהיב בעשרות על עשרות של בירות ישראליות טריות וטובות הקורצות אליך מהמדפים.
נתקלתי שם בבירות ששתיתי ואהבתי, בירות שרציתי לטעום כבר הרבה זמן ולשמחתי- בירות ומבשלות חדשות שלא נתקלתי בהן לפני.
ואיך זה? מדפי העץ הפשוטים כורעים תחת העומס של 80 סוגי בירות, ומשוויצים בתוויות של כ-20 מבשלות ישראליות גאות.
בירות מהדרום (אייסיס, נגב ועוד) ועד הצפון (גליל, בזלת ועוד) ובירות מהמרכז (ייצוג יפה למבשלת העם, מן הסתם). בירות ממבשלות גדולות, קטנות וביתיות- בירה שתתאים לכל אחד, לכל טעם. "כשבאים לכאן בירגיקס כבדים ורואים בירות שהם לא מכירים- זו הצלחה", אומר רותם. אני חושד שמדובר על קרן מ'קוראים ושותים' שפגשה שם לראשונה את הצבי.

תמונה- ביר מרקט

אז איך לא הולכים לאיבוד בתוך כל הסוגים? החנות מסודרת בצורה נוחה מאוד לפי סגנונות, ולא לפי מבשלות או איזורים- חיטה, פורטר- סטאוט, בלגיות, IPA, אמבר, אייל כהה, אייל בהיר, לאגר פילזנר, מיוחדיות וכהנה וכהנה.
מי שעדיין מבולבל יקבל מיד ייעוץ וטיפים מהצוות, שבניגוד להרבה מחנויות האלכוהול שתה את הבירות, מכיר את המבשלות, וידע לכוון אתכם למחוז חפצכם.

המדפים מלאים. תמונה- ביר מרקט

אז כן, החוויה במקום מורכבת לא רק מהעושר המקסים, אלא גם מהאנשים- אם זה רותם שמסתובב הלוך ושוב ומפטפט ודואג וממליץ, או אלכס שיורה כוסות מהברזים (המתחלפים. אתמול- מלכה אדמונית ושפירא בלונד. יש גם בירה ייחודית לחנות- ג'אפה אייל, שנגמרה לצערי).
גם אורי מלונג בירד היה שם, וניבה ממאיבירוביץ', כל מיני בירגיקס קלים או כבדים, סתם חובבי בירה, עוברי אורח, ואלה שבאו קצת מבולבלים וחיפשו את פסטיבל הבירה. אמרנו להם שזה פסטיבל קבע.

בצמוד לחנות יש חומוסיה נחמדה, שאולי היא לא סוף הדרך, אבל משתלבת בצורה נהדרת, ומתאימה מאוד למי שהגיע רעב מהבסיס.

ואיך המחירים? כידוע- המחיר בארץ לבירת בוטיק נע בין 15-18 ש"ח (ולפעמים גם יותר…). בביר מרקט אפשר לקנות בקבוק בודד ב-17 ש"ח. אבל סביר להניח שמי שיגיע לא יקנה בקבוק, אלא יוריד קרטון מהמדף וירכיב לעצמו את הנבחרת. את המארז הזה אפשר לשמור לעצמנו תמורת 85 ש"ח- משתלם.
למי שרוצה לשתות בחנות, או בעגלה שמגיחה החוצה (למרות שבנמל עושים קצת בעיות) תעלה כוס פלסטיק של שליש 24 שקלים.
הולך טוב עם החומוס.

מתבאס שיש רק שישה מקומות במארז

אז המון בהצלחה לחברים בביר מרקט, וכל הכבוד.
מאחל לצוות החנות, לצוות האתר, ולכם- הקוראים- שנה טובה. שנה של מוטבציה, חלומות- הגשמה של חלקם, שביעות רצון וכוס מלאה.

לרוויה,
יוחאי.